משה רבינו הזהיר את עם ישראל שלא לעבוד את השמש, הירח והכוכבים (דברים ד’, פסוק יט’): “אשר חלק השם… אותם לכל העמים תחת כל השמיים”. בימי קדם העמים הקדומים עבדו פסלים, כוכבים וכל דבר שיכלו לראות בעיניהם הפיזיות מכיוון שנושא "האל האחד", היה מופשט ודמיוני להם מדיי. מכאן למעשה נובעת האזהרה של משה. אולם יש להפריד בין אמונתם של העמים הקדומים לבין אסטרולוגיה. האסטרולוגיה אינה "עבודת אלילים" כי אף אדם אינו "עובד" את השמש, הירח או הכוכבים כשהוא בא לייעוץ אצל אסטרולוג או לומד אסטרולוגיה. אין האמונה באסטרולוגיה סותרת או מערערת על קיומו של האל. האסטרולוגיה נועדה לשמש ככלי עזר לחיים.
השם ברא את השמש, הירח והכוכבים ביום הרביעי לבריאה כדי להיות לנו "לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים". כלומר הכוכבים הם חלק מהבריאה ועוזרים לשם לנהל את העולם ולנו הם עוזרים להבין יותר טוב את עולמנו שלנו.
מהר"ל מפראג (רב, פוסק הלכה, מקובל) בספרו "נתיבות עולם" תיאר את לימוד חוכמת המזלות כחלק מהתפקיד של עם ישראל מול עמי העולם.
רבינו בחיי (דיין ופילוסוף יהודי) טען: "אין מזל לישראל, באור הדבר בכלל לישראל, אבל בפרטם יש מזל לכל אחד ואחד, שהרי חכמת המזלות גדולה ומפוארת היא, אין רז"ל (רבותנו זכורנם לברכה) מכחישין אותה כלל..."